פסק-דין בתיק ב"ל 7476-02-11

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.11 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה התעלמה מנימוקי הערר שהגיש המערער ולא דנה בהם כיאות.

2.2        טעתה הוועדה עת קבעה כי ההחמרה במצבו של המערער קשורה בגורמי הסיכון של המערער. המערער אכן סבל בעבר מסכרת אשר מהווה גורם הסיכון בעניינו אולם המערער עבר בשנת 2003 עבר ניתוח לקיצור קיבה, וערכי הסוכר התייצבו והמערער הפסיק להיות מטופל בתרופות. המערער שלח לוועדה אישור המעיד על כך לדרישת הוועדה.

2.3        המחלה הכלילית ממנה סובל המערער מתבטאת בכאבים בחזה והוועדה לא לקחה גורם זה בחשבון. פרופ' רוג'ין קבע בחוות דעתו כי הכאב קשור ישירות עם הסתימה של העורקים הכליליים.

3.         טענות המשיב:

3.1        ב-5/04 נקבעו למערער 25% נכות לצמיתות בגין מצב לאחר אוטם שרירי הלב ואחוזי הנכות הוגדלו בעקבות הפעלת תקנה 15. בשנת 2005 הגיש המערער תביעת החמרה ראשונה, וזו נדחתה בנימוק שהיצרות העורקים אכן מחמירה מצבו של המערער אך קשורה לגורמי הסיכון ולמחלת טרשת עורקים ולא נובעת מהאוטם שהוכר. תעודת החמרה נוספת הוגשה בשנת 2006 גררה תוצאה דומה שבה הוועדה ב-3/06 קבעה שההחמרה הקיימת קשורה לטרשת העורקים על שתי ההחלטות הנ"ל לא הוגש ערעור.

3.2        בשנת 2010 הוגשה תעודת ההחמרה שמכוחה התכנסה הוועדה נשוא הערעור וצורפה לה חוו"ד פרופ' רוג'ין כשהוא מציין בחוו"ד כי ההחמרה משנת 2005 והכאבים הם תוצאה של מחלה בעורקים וסתימות חוזרות ונישנות של אותו עורק. הוועדה נשוא הערעור קבעה כי אכן קיימת החמרה בטרשת העורקים ובאירועי הלב אך יש לזקוף אותם לגורמי הסיכון ולכן היא ציינה שהיא מסכימה עם קביעת המומחה כי קיימת החמרה אך אינה קשורה לאוטם שהוכר אלא לגורמי סיכון מסקנה דומה למסקנות וועדות קודמות ואינה סותרת חוו"ד.

3.3        הטענה כי המערער אינו סובל מגורמי סיכון לא הועלתה בנימוקי הערר ועיון באלה מעלה כי נרשם שלמערער החמרה במצבו וכי הוא סובל מזה זמן רב ממחלות אחרות נילוות למחלות או שנבעו מהם ובמיוחד סכרת ולחץ דם דבר הסותר טענות המערער. המסמך אליו מפנה המערער הינו מיום 13.1.11 בעוד הוועדה סיכמה הדיון בעניינו של המערער ביום 3.1.11.

דיון והכרעה:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו.

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה-3.1.11 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא עבר התקף בשנת 2005 שהותיר דלקת הגורמת לכאבים ודקירות בחזה בעת מאמץ קל.

9.         הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה:

            " נראה כפי גילו ללא כחנצ, דופק 72 סדיר לחץ דם 183/99 ראש במרפ... ללא גודש...לב אין הרמה או בלט, קולות לב תקינים ללא אוושות ריאות ב.מ.פ בטן שמנה לא ניתן למשש איברים מוגדלים. גפיים ללא בצקת.

            ... עבר אוטם תחתון ב6.01 צנתור נמצאה מחלה דו כלילית בעורק העוקף ובעורק הימני שעברו  P.C.I עם סטנדים. יש לציין שהיד .... הדומיננטית היתה בעורק העוקף.

            ב-4.4.05 צינטר שוב נמצא היצרות מעל הסטנד של העורק הימני שעבר   P.C.I  הסטנדים האחרים הכל פתוחים.